מה בעצם אנחנו מצפים.ות מאבות?

איתי -"אמא, אבא בא מוקדם היום?"

אני- "לא מתוקי"

איתי-"אולי כן, בואי נתקשר לבדוק"

רב הפעמים אין לי כוח לספר כשהוא נכנס בדלת ושואל "מה איתך?"
אז פלילי מסתכל על השיש במטבח והשיש מספר את אחר הצהריים יותר טוב ממני בעודי יושבת (שלא לומר זרוקה) על הספה אחרי שהילדים במיטות כבר.

לפעמים יותר קל לי לנהל אחרי הצהריים לבד.

אבל יש ימים שאני ממש צריכה שיגיע כבר, ובשש אני מסתכלת על השעון בחוסר סבלנות ויודעת שיש עוד שעתיים לפחות….
ואיך מיד הילדים מרגישים את הגעגוע שלי, כי הוא משקף את שלהם.

מה בעצם אנחנו מצפים.ות מאבות? או לחילופין מההורה שפחות נוכח בבית ויותר בעבודה?

מה אני מניחה עליו בתור אבא?
דפוסים ממשפחות המוצא שלי ושלו, ציפיות, דפוסים מקשרים קודמים שלי ושלו ובטח יש עוד ועוד.

אני נלחמת כל הזמן בדברים שאני מניחה על בן הזוג שלי בתור אבא.

זה דורש ממני להיות במודעות מאוד גבוהה ולייצר נפרדות בין מה שאני מניחה עליו לבין מי ומה שהוא באמת.

אולי יש מקום מאוזן להכל:למה שאני מניחה עליו למה שהוא מניח על עצמו באותו האופן ולמי שאבא של הילדים שלי גדל להיות במהלך השנים.

הורות ומודעות.

ככל שנהיה יותר מודעים לדפוסים והתכנים שמפעילים אותנו, נחשוב מאיפה הם הגיעו, כיצד הם מתבטאים היום, נדבר על הדברים הטובים והכואבים בכנות ובאומץ, נוכל להתנקות ממה שמכביד עלינו בהורות, בזוגיות.