תגידו יפה שלום
אולי זה החגים והמפגש האינטנסיבי עם המשפחה המורחבת, פער הדורות בנוגע לנושא ואולי אלו ההורים שיותר ויותר מקשיבים לתחושות הבטן שלהם בנוגע למיניות בגיל הרך.
הנה מה שכתבתי באחד הפורומים בהם אני מייעצת לאמא מודאגת מהאופן שבו הבת שלה מגיבה בסיטואציות חברתית של משפחה מורחבת, חברים של ההורים וכו. וכיצד הבת שלה והיא מתנהלות כשמישהו דורש להגיד שלום בצורה כזו אחרת או פשוט נוגע ומכריח.
"חשוב שנבין שלהגיד שלום זה נורמה חברתית. האופן שבו הגוף של הילדים שלנו יהיה מעורב בלברך את האורחים, הוא שלהם לחלוטין".
אני ממש ממליצה לאמץ את המשפט הבא, כשהוא מופנה אל הבת שלך ותוך כדי גם מסמן גבול לסובבים אותה משפחה מורחבת, חברים של הילדה וחברים שלכם-
" חמודה שלי את יכולה לבחור באיזו דרך את רוצה להגיד שלום/להתראות: מילה, חיבוק, נשיקה, כיף, קריצה וכו. באיזו דרך שתבחרי אנחנו נכבד אותך ונענה לך באותה הצורה".
את הפה שלה בגיל הזה, את מווסתת את הסיטואציה. לפעמים זה גורר "לא נעימים" עם אנשים מבוגרים יותר שלא גדלו בדור שלנו שמבין עד כמה חינוך מיני וחינוך לפרטיות הוא חשוב. יחד עם זאת אין לנו פריוולגיה לוותר או להתנהג כמו פעם כי זה בא על חשבון הילדים שלנו.
אנחנו צריכים לעזור להם לסמן את גבולות הגוף שלהם ומה בין רצון להסכמה כבר מהגיל הרך.
האם היית רוצה שהבת שלך תנשק מישהו לשלום כי הוא אמר לה ושלא ייעלב? לא…..
אז אין ברירה, לשנס מותניים ולהעניק גבולות לילדה שלך ולסביבה שלכם. תחושת הבטן שלך טובה ושומרת עליה עכשיו את צריכה להוציא אותה לפועל.""
עלינו ההורים לשים לב לתקדימים אותם אנו יוצרים, אילו משוואות אנחנו מלמדים את ילדינו.
" צריך לתת משהו מהגוף שלי בגלל דרישה מבחוץ ולא בגלל שאני רוצה"
זו משוואה ותקדים שלא הייתי רוצה להטמיע אצל הילדים בגיל הרך, כי זה יילך איתם הלאה.
דרך אגב גם בנים וגם בנות.
בנוגע למי שנעלב מבחוץ-תפסו אותו לשיחה כנה ואמיתית על מה שאתם מנסים ללמד את הילדים במשפט הזה בתקווה שיבין.